בימים אלה, הורים עומדים בפני מציאות שהילדים נמצאים בבית למעלה משבועיים. תקופה שהחלה בחופשה ידועה מראש והמשיכה בעל כורחינו. הם נאלצים להסביר ולתווך לילדים מציאות שבעצמם לא מבינים כיצד התהוותה לה וגם הם כאנשים בוגרים לא יכולים לשנות אותה במו ידיהם ולא לנבא כמה זמן היא עוד תמשיך ותלווה אותנו. ההורים שרויים באי ודאות, במתח ובדאגה גדולים כשברור שעליהם לגייס כוחות ולתמוך בילדיהם.
הדברים מורכבים הרבה הרבה יותר כשיש במשפחה ילד עם צרכים מיוחדים. המורכבות הינה פיזית (קושי מוטורי/ וויסות חושי, ילדים עם קשיים בתקשורת, הנמכה שכלית וכד') ורגשית. כך שהמשא על כתפיהם כבד יותר: חלקם נדרשים במתן מענה רפואי וטיפול מיוחד שיש להמשיך בהם גם במצב זה. העזרה מהמשפחה המורחבת מצטמצמת בשל הקשיים הרגשיים וחלוקת הכוחות ברמה המשפחתית. מע' החינוך אינה פעילה על אף היותן של המסגרות מסגרות לחינוך מיוחד. אנשי מקצועות הבריאות אינם זמינים כבשגרה, מופנים ומנותבים למתן מענה טיפולי למשפחות הנפגעים. ישנם ילדים שניתן להסביר להם מה מתרחש, ישנם ילדים שקשה להם להבין בכלל את האירועים והרבה פעמים קיים גם קושי כללי ביכולת לתקשר.
דרכי התמודדות מומלצות בימים אלה:
במצב של לחץ ילד בעל צורך מיוחד עשוי להיצמד לדפוסים/רוטינות שהוא מכיר והגמישות תהיה עבורו מורכבת יותר, מה שעשוי לסכן אותו במצב בו התגובה משתהה. לכן, הכנה מוקדמת והטרמה על כיצד יש לנהוג במצב חירום יכולה לסייע במצב אמת של אזעקה.
להקפיד שתרופות/ציוד רפואי אחר חשוב/קריטי לטיפול נמצא גם במרחב המוגן וקיים במלאי שנדרש (לדאוג למרשמים וקניית הציוד). הגדירו ביניכם המבוגרים ששוהים בבית (הורים/אחים בוגרים/סבא/סבתא...) את חלוקת התפקידים ביניכם בזמן אזעקה דוגמת: מי האחראי לסיוע להובלת הילד בזמן אמת למרחב המוגן, מי אחראי על זמינות הציוד הרפואי וכד' אל תפחדו לתת לילדים תפקידים גם לקטנים ביותר כדי שיחושו תחושת משמעות ועשייה.
הכניסו מבעוד מועד למרחב המוגן חפצים מרגיעים שהילד אוהב ושיסייעו לו להתמודד רגשית. וודאו שמסלול הכניסה למרחב המוגן מפונה מחפצים שעשויים להפריע לכניסה מהירה ולגרום לנפילות. לתווך לילדים את המידע אך ורק לפי היכולת האישית שלהם להבין ולעכל אותו.
שדרו קור רוח ושליטה עד כמה שאפשר היות והם תופסים את המציאות דרך ההתנהגות והתגובות שלכם. שמרו עד כמה שניתן על שגרת יום (ארוחות, סדר שינה, רחצה, שילוב הפוגה כגון: משחקים, פעילות ספורטיבית, אפייה, מוזיקה וכו'). לילדים שאינם מדברים אפשרי להכין סדר יום בסמלים ובתמונות. עמידה באלה נוסכת ביטחון אצל הילד.
במידה ומבחינים בהתנהגות חריגה (חוסר שקט קיצוני, התנהגות סיכונית, הסתגרות, דכאון, אגרסיביות, היעדר תיאבון, קשיי שינה משמעותיים) חשוב מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע.
להיות ביחד פיזית ווירטואלית - לשמור על קשר עם בני משפחה וחברים קרובים, בשיחות זום/ וידיאו/טלפון. לייצר חוויות משפחתיות (צפייה בסרט יחדיו, לשחק משחק משפחתי) ובהתאם לרצון הילד להשתמש במגע (חיבוק ארוך, ליטוף בשיער, מסז' קל להרפיה).
על ההורים להגדיר לעצמם חלונות הפוגה על מנת שיאגרו כוחות ויהיו מסוגלים לטפל בילדיהם. המשימה הינה תובענית פי כמה לנוכח המצב והדבר משמעותי ביותר להמשך תפקודם.
נכתב בשיתוף עם מנהלת המרכז להורות באשדוד מיטל יפת