כשהאזעקה לא מגיעה

כבר כמה לילות שהגוף שלי לא נרגע.

אני מתעוררת בבהלה מהתראה צורמת, מחכה, מחזיקה את עצמי. לפעמים האזעקה באה, ולפעמים לא, אבל משהו בי נשאר דרוך.

כאילו הגוף שלי לא יודע שיכול להיות שקט. הילדים מתעוררים בבהלה רצים ומחכים. 

ואז מגיע הבוקר ואני עצבנית, עייפה, מרגישה מוצפת. וגם הילדים לא ישנו טוב, בוכים בלי סיבה, נצמדים, מתפרצים. אז עצרתי רגע לחשוב מה קורה לנו שם בפנים? כשאנחנו רצים לממד או למקלט אז משהו מהאנרגיה משתחרר אבל מה קורה שאנחנו רק מתכוננים ובסוף היא לא מגיעה ? ומה כן אפשר לעשות כדי לעזור לנו ולהם להרפות, לפרוק, לנשום.

הנה כמה שקפים בדיוק בשביל זה. מוזמנות לקרוא, לשתף, ולנשום איתי ביחד.